חג האהבה
יום ולנטיין הינו חג נוצרי, אמנם, אבל הוא מזכיר ערך מקודש – אהבה, לאהוב. כיוון שכך, כדאי להיעזר בו על מנת חזק בתוכנו את המודעות, תשומת הלב וההתכוונות לאהבה – ט”ו באב שלנו יגיע רק בעוד חצי שנה…
איך זה קשור לאכילה רגשית?
כילדיהם של אדם וחווה, אנו זקוקים להזנה כדי לחיות. אוכל = תזונה. זוהי הזנה לגוף. אהבה היא אולי סוג ההזנה החשוב ביותר לנפש שלנו – יש בנו צורך לאהוב. צורך זה טבוע במהות שלנו, וחלק ניכר מההגשמה שלנו, הוא סיפוקו.
ללא אהבה – מבלי שאנחנו אוהבים ונאהבים, אנחנו חסרים.
ואז עשויות להתעורר בנו תשוקות למאכלים – זו תהיה אכילה רגשית.
אז מה כדאי לעשות?
ראשית, ללא קשר לאוכל, כדאי לחוות יותר אהבה!
אבל איך ניתן לחוות יותר אהבה?
הנה שלוש אפשרויות:
א. לתת יותר תשומת לב לכך שאחרים בסביבתנו אוהבים אותנו.
ביומיום קל להתרגל לכך, ולקחת זאת כמובן מאליו.
אך אז ההרגשה, החוויה והערך של זה פוחתים.
לכן כדאי להזכיר לעצמנו – אוהבים אותנו, ולתת לאהבה זו “להיכנס” לתוכנו.
ב. להזכיר לעצמנו עד כמה אנו אוהבים אחרים, ולהגביר את תשומת הלב להרגשה של זה בתוכנו.
שוב – קל לשכוח זאת. גם אם זה ברור לנו שאנו אוהבים את הקרובים לנו,
מה שנחווה כאהבה ומזין אותנו באמת, זו ההרגשה הממשית,
וזו בכלל אינה מובנת מאליה.
ג. להרגיש את אהבתנו לעצמנו.
זה אולי הכי קשה.
הדג לא יודע שהוא שוחה במים, ולנו קשה להרגיש את האהבה שלנו לעצמנו.
אם אנו רוצים לאהוב את עצמנו, אפשר קצת להתבלבל:
לומר: “תאהב/י את עצמך” למישהו, לרוב מוביל לתוצאה הפוכה.
אי אפשר לעשות זאת באופן אקטיבי!
אהבה עצמית היא תוצאה של שלוש פעולות “ארציות” יותר:
קבלה עצמית, הערכה עצמית, ועשיית דברים שעושים או שיעשו לי טוב.
כפי שהניחוח של ורד הינו התוצר של פרח הורד, כך אהבה עצמית הינה התוצר והניחוח של שלושת אלו.
אז איך נחגוג את יום האהבה?
נאכל טוב – מתוך אהבה לעצמנו ולגופנו.
ונאהב.
שאלה:
איך אתם חוגגים את יום האהבה – הלועזי או העברי?
נשמח שתחלקו איתנו ועם שאר הקוראים רעיונות יצירתיים – עם או בלי אוכל
