איך לצמצם את אכילת המתוק בסוף הארוחה

ראשית, חשוב לי לציין שמה שאני כותב כאן זה לא נגד קינוחים!
באופן אישי אני אוהב מאוד קינוחים, ואיני מאמין שיש להימנע מהם באופן גורף – להפך!

הניסיון להימנע מהם באופן גורף מוביל לכך שמתישהו נשברים,
ואז נפרצים הסכרים, אוכלים יותר מדי ומרגישים חר…!

האהבה למאכלים מתוקים משותפת לאנשים רבים,
אך לעיתים קרובות יש במאכלים אלו רכיבים שאינם בריאים לגוף,
כגון כמויות רבות של סוכר, של שומן ועוד. 

עם זאת, על פי שיטת איזון אכילה רגשית, אין מניעה לאכול מאכלים מתוקים,
אלא יש ללמוד לאכול מהם במידה ובאיזון.
כל הכתוב כאן נכתב על מנת לסייע בשני מצבים:

א. כשברצונך להימנע מהאכילה, או –
ב. כשברצונך לאכול את הקינוח במידה, ויחד עם זאת בכיף – ללא רגשות אשם אלא בהנאה רבה.

הנה 5 דרכים כיצד לעשות זאת:

1.  ליהנות יותר מהארוחה עצמה, ולאכול אותה לאט ובלי הרבה הסחות דעת

מדוע צריך בכלל קינוח? כדי להרגיש עונג מהאוכל, מהארוחה. טעמו המתוק של קינוח מאפשר להרגיש תענוג בקלות יחסית, וכך להרגיש טוב באופן כללי. אנו, כבני אדם, מחפשים אחר הרגשה זו בקביעות – חשוב לנו ליהנות, ואכילה של מאכלים טעימים הינה מהדרכים הנפוצות והקלות יותר לשם כך.

לעיתים קרובות אנו משקיעים הרבה במזון אותו אנו אוכלים, בין אם אנו משלמים עליו כסף רב, ובין אם אנו מכינים אותו בעצמנו. למרות זאת, הנאה מהקינוח אינה מובנת מאליה. דווקא בעת האכילה, תשומת הלב  נודדת לעיתים לדברים אחרים – לצפייה בטלביזיה או קריאה בעיתון, למחשבות ודאגות, לשיחה וכדומה. ואז, עם סיום הארוחה, נראה שהאוכל חמק פנימה, לקיבה, וכמעט לא הספקנו להנות ממנו – “כמו לא נודע כי בא אל קירבו”.

לכן, בעת הארוחה כדאי להתמקד באכילה ובהרגשת ההנאה ממנה. אפשר לעשות זאת, כמובן, גם בעת ארוחה עם משפחה או חברים, ולהנות גם מחברתם, אך בה-בעת לזכור להנות גם מהאוכל.

2.  לאכול אוכל טוב בארוחה עצמה

אנחנו צריכים לאכול אוכל טוב ואמיתי, וזה חשוב לנו – אוכל שמרגיש כמו ארוחה אמיתית, להבדיל מנשנושים וממשהו שימלא את הקיבה כדי לא להרגיש רעב. זהו צורך נפשי, ואם לא ממלאים אותו עשויה להתפתח הרגשת חסר. ואז, מה ימלא הרגשה זו?

קינוח!

לכן, כדאי לוודא שאוכלים לפחות שתי ארוחות ביום, שמרגישות כמו ארוחות אמיתיות – כאלה שלא רק ממלאות את הבטן, אלא הן גם בריאות, מזינות ולרוב גם חמות, אשר מביאות אותנו להיות שבעי רצון – גם בלי קינוח.

3.  להחליט מראש מה אוכלים וכמה, ולהתכוונן להפיק את כל הסיפוק האפשרי מכך

אם כבר אוכלים קינוח, ורוצים להפחית את כמותו, כדאי להחליט מראש כמה סביר לאכול, ואז להפיק במודע מכל נגיסה את מקסימום הסיפוק האפשרי, כך שעם סיומה של הכמות המתוכננת  נרגיש  שביעות רצון וסיפוק. לא תמיד זה  קל  – אני, לדוגמה, לפעמים מחליט לאכול שתי עוגיות בלבד, אך אם איני שם לב לכך בזמן, עוד ברגע אכילתן משהו בראש שלי מתכנן כבר לאכול את העוגייה השלישית…

לעומת זאת, אם יש לי שתי עוגיות בלבד, מעבר לכך שאין לי ברירה אלא לאכול רק אותן, גם קל יהיה לי הרבה יותר להיות מסופק מהן – דווקא משום שאין אפשרות אחרת.

לכן, גם אם יש הרבה עוגיות, או כמות רבה מכל קינוח אחר, כדאי להחליט מראש כמה נכון לאכול, ואז לבצע “תרגיל מחשבה/הרגשה”: שזה כל מה שיש (גם אם למעשה יש עוד הרבה מהמאכל בו מדובר), ועל כן יש לאכול זאת בהנאה ובסיפוק.

4.  להשהות את אכילת הקינוח או את אכילת “פרוסת העוגה השניה” למשך כחמש דקות

בגוף-נפש שלנו קיים מנגנון רעב ושובע, אשר תפקידו לאותת מתי נכון לחדול מאכילה. אך במקרים רבים מנגנון זה משובש כתוצאה מהרגלי אכילה לא-נכונים, מאכילת מאכלים מעובדים ולא-מאוזנים מבחינת מרכיביהם, או מכיוון שצרכים נפשיים שונים גורמים לתשוקה לאכול יותר מהרצוי. בנוסף לכך, פשוט לא קל לדעת מתי די, והרי למי שאוהב לאכול מאכלים מתוקים יש “קיבה שניה” בשביל קינוח…

אם אנו חשים צורך בקינוח יחד עם רצון להימנע ממנו או לא לאכול הרבה ממנו, כדאי להמתין כחמש דקות, ואז להחליט. משך הזמן שיחלוף יאפשר למנגנון הרָעָב והשׂובַע לפעול, ולאותת אם נכון לאכול או שעדיף להימנע מכך. חשוב לציין, שהתשוקה לאכול קינוח או לאכול עוד ממנו עשויה להיות חזקה ומיידית. אם נמנעים ממנה, הדבר עשוי להתבצע תוך דיכוי פנימי, וכך תיווצר הרגשת מצוקה, אשר ממנה חשוב להימנע.

לכן, מבלי להחליט אם כן לאכול קינוח או לא לעשות זאת, כדאי תחילה להשהות לזמן-מה את ההחלטה. אם לאחר ההשהיה כבר אין תשוקה לקינוח, אפשר להימנע מאכילתו ללא דיכוי עצמי. אם עדיין יש רצון לאכול מהקינוח, יש לעשות זאת במידה, ותוך הנאה והפקת סיפוק רב ככל האפשר, כפי שפורט למעלה.

5.  להתייחס אל הדחף לאכול הרבה מתוק כהרגל שמתגבש או התגבש

להרגל יש כוח המשכיות, אשר דוחף להמשיך ולהתנהג על פיו. לכן, אם התגבש הרגל לאכול הרבה מתוק בסוף הארוחה, כדאי להימנע מהציפייה שיהיה קל וספונטאני לנהוג אחרת. סביר יותר שהדבר ידרוש מוּדעוּת, רצון ומשמעת נכונה, ויש להיות מוכנים לכך, ובאופן מכוון לנהוג אחרת לזמן-מה – בדרך שאותה רוצים לסגל. עם זאת, אם השינוי נכון ומתאים, הרי לאחר שפועלים על פיו במשך זמן מספיק  (במקרה  הנדון – לאכול פחות מתוקים בסיום הארוחה) הפעולה תיהפך לקלה וספונטנית יותר.

בנוסף, כדאי להתרגל לאכול חלק מהארוחות ללא קינוח – לפחות ארוחה אחת ביום. אם אוכלים קינוח לאחר כל ארוחה, הדבר הופך לכורח ולהתנָיָה – מגיע סוף הארוחה ו”חייבים” לאכול קינוח.
הדבר דומה למצב שבו נוסעים במכונית ומגיעים לצומת מסויים, אשר תמיד פונים בו ימינה. פתיחת האפשרות לפנות שמאלה מדי פעם, ובענייננו – להימנע מאכילת קינוח, מקנה חירות פנימית אישית – מטרה חשובה וראויה בפני עצמה.

לסיכום, קיים מגוון של דרכים לצמצם את כמות המתוק שאוכלים בסיום הארוחה, בין אם משמעות הדבר הינה להימנע לגמרי מקינוח, ובין אם  להפחית את כמותו. אפשר לנסות כל דרך בנפרד ולראות איזו מהן היא היעילה ביותר עבורך, או לנסות לשלב ביניהן.

בכל מקרה, כדאי לא להתייחס לעניין כאל בעיה חמורה, אלא כאל אתגר אישי מעניין, אשר מעבר לכך שהצלחה בו משפרת את בריאות הגוף, היא תורמת להתייחסות טובה יותר שלנו כלפי עצמנו.

שאלה:

איזו מ-5 הדרכים לצמצם את כמות המתוק בסוף הארוחה נראה לך שתהיה יעילה בשבילך?
ואולי יש לך דרך נוספת?

אשמח שתכתבו תגובה למטה. 

שיהיה לבריאות,
רואי