נולדה לי בת + “למה לא הקשבתי לעצמי ?!?!

מייד נדבר על משהו חשוב ביותר – ההבדל בין “למה לא הקשבתי לעצמי ?!!?! כועס ומגנה,
ל”למה לא הקשבתי לעצמי?” כנה וחוקר, אני רוצה לשתף אתכם:

כן, נולדה לי לפני כמה ימים בת חמודה חמודה שמוציאה כל הזמן קולות מתוקים.
         🙂   🙂    🙂    🙂 

לכל האנשים בליווי אישי שלי שמתעניינים כל הזמן –
זה סוף סוף קרה וזו הזדמנות להגיד המון תודה לכולכם על האכפתיות.
אוהב אתכם בחזרה 🙂

בקרוב גם אני אלד משהו, שההריון שלו נמשך כבר קרוב לשלוש שנים…

בינתיים, מעבר לשמחה הפרטית שלי ושל משפחתי,
רציתי לספר לכם על שיחה קצרה אבל חשובה, שהיתה לי עם מישהי שפגשתי במחלקת יולדות א. 

 בשיחתנו הקצרה הפכנו אשמה ללמידה חשובה, ורציתי לשתף אתכם בה,
כי מניסיוני זה אחד הדברים הכי חשובים כדי להצליח לאכול נכון. 

וכך היה:

“למה לא הקשבתי לעצמי ?!?!?!”

[לחצו למטה ומשמאל על “המשך קריאה”  ↓ ]

ממש אחרי הלידה, ליוויתי את בתי הבונבונה לתינוקיה, וחזרתי לאשתי במחלקת היולדות.
היא התארגנה, הלכה לישון ואני יצאתי החוצה, והתמקמתי בכורסא נוחה יחסית בלובי.

אחרי כמה רגעים, הגיעה ללובי אשה, שילדה בעצמה לפני זמן קצר,
עם ארשת פנים סובלת.

“למה לא הקשבתי לעצמי”, אמרה, “למה ללא הקשבתי לעצמי”, חזרה ואמרה,
והביטה בי.

אני הבטתי בה בחזרה, בשקט וברוך.
לעזור לאנשים זה יעוד, תשוקה ועבודה שלי, ואותה אשה כנראה הרגישה את זה,
כי היא התחילה לספר לי על מה שמציק לה, שקרה אחרי הלידה.

לא אפרט פה את כל מה שהיא סיפרה, כי זה אישי, ובמקום זה אתמקד במה שרלבנטי לכולנו –
האופן שבו אמרה: “למה לא הקשבתי לעצמי ?!?!?!?!”,
בכזו אשמה, כעס ודחייה עצמית.

האתגר

במצבים כאלה, האתגר הוא לצאת מהמצב הזה של תודעה נמוכה וסבל אישי שלא מובילים לשום
דבר טוב, ולמצוא דרך אחרת להסתכל על הדברים –
דרך שבעזרתה אותה ״מציאות״ סובייקטיבית, הופכת למשהו אחר.
למשהו מחזק, מעצים ומקדם.

לאחר שהקשבתי לכל דבריה של אותה אשה,
אמרתי לה:
“אז אולי זה נכון שלא הקשבת לעצמך כפי שהיית רוצה או צריכה,
אבל יש בזה גם חדשות טובות”.

“מה הן החדשות הטובות?”, היא שאלה.

“החדשות הטובות הן שמעכשיו, הרי יהיו לך המון הזדמנויות להקשיב לעצמך.
הרי בתור אמא תצטרכי לעשות את זה הרבה”, עניתי.
“אז קחי את זה עכשיו כשיעור להמשך,שיעזור לך להקשיב לעצמך יותר בעתיד”.

ואז ראיתי את המבט בעיניה משתנה, סוף סוף, ממישהי שמייסרת ומלקה את עצמה,
למישהי שהבינה משהו חשוב על עצמה ועל איך שהיא חיה,
וכבר מחכה לרגע שהיא תוכל ליישם את זה לטובת בנה הקטן,
ולטובת עצמה.

מה אני מציע לקחת מהסיפור

אנחנו לא מושלמים ולא יודעים הכל.
לפעמים אנחנו עושים משהו שהוא לא מוצלח, ולא מביא לתוצאות שרצינו.

זה אנושי.
זה חייב לקרות מדי פעם.

האתגר הוא לא להיתקע בהאשמה עצמית, ייסורי מצפון ובדימוי עצמי נמוך,
אלא למצוא את הלמידה שבזה – שתאפשר לנו להיות מדוייקים יותר,
מצליחים יותר, ובמיטבנו בפעם הבאה.

זו התפתחות אישית, וככל שנעשה את זה יותר כך נתקדם יותר,
ונצליח יותר.

לדוגמה, אם יוצא שאכלתם בדרך שלא מקדמת אתכם כפי שרציתם לבריאות,
לגוף חטוב ויפה, להרגשה טובה כלפי עצמכם,
אל תאשימו ואל תגנו את עצמכם על כך,
אלא נסו להבין את עצמם – למה באמת עשיתם את זה.

 לא כצידוק או תירוץ, אלא מתוך רצון כנה להבין – למה זה באמת קרה?

קשה מאוד לשנות משהו שלא מבינים למה הוא קרה, ושלא יודעים מה הסיבה לכך.
איך אפשר לעשות משהו אחרת אם לא יודעים מה השתבש והביא לתוצאה
שבה אנו לא רוצים?

קיראו על זה עוד בפודקאסט 21 באתר

אז חשוב להבין – זהו מפתח לשינוי מוצלח.
וכדי להבין, צריך קודם כל להימנע מהאשמה וגינוי.

אנחנו לא מתקדמים בחיים בגלל שאנחנו רעים לעצמנו,
אלא כשאנחנו טובים לעצמנו.

שיהיה בהצלחה ובטוב,
רואי