איך להימנע מאכילה בגלל עייפות
אכילה בגלל עייפות
אכילה בגלל עייפות זה משהו שאני מכיר היטב באופן אישי,
ואני רוצה לשתף אתכם במה שאני עושה עם זה.
הנה סיפור מהחיים:
“השעה שתיים בלילה.
מזמן כבר הייתי צריך ללכת לישון, אבל עוד לא סיימתי את הפרויקט שאני עובד עליו כבר כמה ימים.
הוא צריך להיות מוכן מחר, לכן אין ברירה – צריך להמשיך.
ופתאום, מתחשק לי נורא לאכול משהו…”
מכירים את ההרגשה?
כשעייפים - הכי טוב לישון או לנוח
אכילה בגלל עייפות זה משהו שאני מכיר היטב באופן אישי,
ואני רוצה לשתף אתכם במה שאני עושה עם זה.
הנה סיפור מהחיים:
“השעה שתיים בלילה.
מזמן כבר הייתי צריך ללכת לישון, אבל עוד לא סיימתי את הפרויקט שאני עובד עליו כבר כמה ימים.
הוא צריך להיות מוכן מחר, לכן אין ברירה – צריך להמשיך.
ופתאום, מתחשק לי נורא לאכול משהו…”
מכירים את ההרגשה?
אכילה בגלל עייפות
אכילה בגלל עייפות זה משהו שאני מכיר היטב באופן אישי,
ואני רוצה לשתף אתכם במה שאני עושה עם זה.
הנה סיפור:
“השעה שתיים בלילה.
מזמן כבר הייתי צריך ללכת לישון, אבל עוד לא סיימתי את הפרויקט שאני עובד עליו כבר כמה ימים.
הוא צריך להיות מוכן מחר, לכן אין ברירה – צריך להמשיך.
ופתאום, מתחשק לי נורא לאכול משהו…”
איך להימנע מקינוח בסוף הארוחה בלי להרגיש החמצה
לאכול תמיד קינוח זו התניה
מה זאת אומרת שתמיד מרגישים חשק לאכול קינוח בסוף הארוחה?
התשובה היא שההתנהגות הפכה להתניה והרגל: כשקורה א’, יש חשק לב’.
אכילת ארוחה => חשק לקינוח.
הדבר דומה לניסוי המפורסם של פבלוב בכלבים.
בניסוי של פבלוב, הוא השמיע צלצול של פעמון מיד לפני שנתן לכלבים לאכול.
פבלוב גילה שלאחר זמן, צלצול הפעמון גורם לכלבים להפריש רוק (שהינו תגובה טבעית למראה האוכל, אך אינו תגובה טבעית לצלצול פעמון).
פבלוב יצר התניה לא טבעית: צלצול פעמון => הפרשת רוק.
גורם הכרחי להצלחת התקבעות ההתניה הזו היה הפרש הזמן הקצר בין צלצול הפעמון לבין מתן האוכל לכלבים.
כאשר ההפרש היה ארוך יותר, לא נוצרה התניה, כיוון שהכלבים לא יכלו לקשר בין הצלצול לבין מתן האוכל (כנראה כי בינתיים קרו דברים נוספים).
איך לשחרר את ההתניה לאכול קינוח בסוף הארוחה
הכוח הגדול של החשק לאכול קינוח, טמון בכך שאוכלים או מזמינים אותו מיד לאחר סיום אכילת הארוחה.
מורגש “צורך” כי אכילת הקינוח הפכה להתניה.
הדרך לשחרר את ההתניה היא פשוטה – לשנות את המיידיות שבאכילת הקינוח, כלומר שזה בסדר לאכול את המאכל המתוק, אבל לא מייד עם סיום הארוחה.
כדאי לחכות 10-15 דקות לפעמים אפילו 5 דקות יספיקו, ורק אז להחליט.
אם רוצים מאוד – זה בסדר לאכול במידה.
אך פעמים רבות נגלה, שכבר לא מורגש צורך בכך, ואפילו שזה מיותר ולא רצוי, וכך אפשר להמשיך בהרגשה של קלילות וחיוניות אחרי הארוחה.
הכי חשוב - בלי הרגשת החמצה מההימנעות
אני ממליץ על הדרך שתיארתי למעלה להימנע מקינוח בסוף ארוחה, כיוון שהיא אינה יוצרת רעב נפשי והרגשת החמצה. בכך הבעיה שאנחנו רוצים להימנע ממנה, היא שנימנע מהקינוח מתוך דיכוי עצמי.
כשאנחנו אומרים לעצמנו “לא” בעת שמאוד מתחשק לנו, אנחנו מרגישים כמו ילדים שהמבוגרים אמרו להם “לא!“.
כלומר, שבגלל הדיאטה, הקלוריות, המשקל, בגד הים או הג’ינס, נאסור על עצמנו קינוח בצורה שרירותית ונוקשה, מה שיגרום בתוכנו להרגשת החמצה ופיספוס (כי הרי הקינוח טעים, ומנענו אותו מעצמנו).
ואז בהמשך נפצה את עצמנו על כך באכילה מיותרת של משהו אחר זה.
יצא שכרנו בהפסדנו.
בכך שאנחנו משהים את ההחלטה אם לאכול או לא לאכול את המאכל המתוק בסוף הארוחה החשק לאכול קינוח, לא אמרנו לעצמנו “לא”, אלא רק “חכה/חכי קצת ואז תחליט/י”. זה סביר. ואז, בגלל שעובר קצת זמן, המיידיות חולפת, ואיתה ההתניה והרגשת הצורך לאכול את הקינוח.
אנחנו חופשיים לבחור ולהחליט מה לעשות.
למה זה חשוב
הגישה שלי, שאני מקווה שאתם גם אימצתם או תאמצו אותה, היא שאין צורך להתנזר ממאכלים, אלא לדעת ליצור בנו את החופש לבחור, ולדעת איך לדייק את הבחירות שלנו כדי שנהנה גם מבריאות וגוף שאנחנו שמחים בו, וגם ממאכלים שאנחנו אוהבים – במידה.
מה קרה בסוף עם מיקי
מיקי היא מסוג האנשים שאוהבים ומתלהבים מ”פטנטים”, וכך היה גם עם מה שהיא למדה לגבי השהיית ההחלטה של אכילת הקינוח.
לאחר שבועיים מפגישתנו בה הסברתי לה על כך, היא סיפרה לי איך היתה החופשה אליה טסה באיטליה שונה הפעם – פעמים רבות היא הרגישה שהיא בכלל לא צריכה קינוח, וויתרה עליו (למרות שהיא “מתה” על טירמיסו).
כשחזרה מהחופשה היתה אפילו פחות מהמשקל שבו יצאה אליה, שמבחינתה זה היה הישג אדיר, כי בדרך כלל היא היתה עולה 3-4 קילו…
הפעם רציתי לכתוב על איך להימנע מאכילה בגלל עייפות – משהו שאני מכיר היטב, ורציתי לשתף אתכם בו.
כשפתאום מתחשק לי לאכול עוגיות או שוקולד, הרבה פעמים זה בגלל שאני עייף.
אני עובד הרבה, ויש לי ילדים קטנים שלפעמים עוד מתעוררים בלילה.
בנוסף, אני מפתח כבר הרבה זמן פרוייקט ענקי שמיועד לעזור להרבה מכם שקוראים את הבלוג הזה לאכול נכון יותר,
וגם זה בא על חשבון שעות השינה שלי.
ביום שלמחרת אני מרגיש את זה.
אז הפעם לא אדבר על כך שכדאי לפעמים ללכת לישון, או לנוח, או למצוא עניין במה שעושים, או להתרענן בכל
דרך אחרת, למרות שכל זה נכון ורלבנטי מאוד, ובמקומות אחרים אני מדבר על כך הרבה.
אך בכל זאת יש מצבים ותקופות בחיים שישנים פחות,
ולמחרת צריך להמשיך לבצע ולתפקד.
כולנו מכירים את זה.
קפה?
אפשר לקרוא על שתיית קפה כאן,
אך השאלה הפעם היא: מה לעשות כשאנחנו עייפים – איך להימנע מאכילה בגלל עייפות כזו?
למה מתחשק לנו לאכול בגלל עייפות
קודם כל, בואו נודה באמת: לאכול משהו זו אחת הדרכים הקלות והמיידיות להרגיש אנרגיה מחודשת.
גם זה לגיטימי, ולפעמים זה הדבר הנכון לעשות –
למשל, אם יש ישיבה חשובה שצריך לשמור בה על עירנות, זה בסדר לאכול משהו.
אם אתם נוהגים ברכב בלילה ואתם עייפים, זה בסדר לאכול משהו.
אם זה הזמן לצאת ולעשות פעילות גופנית אך אתם מרגישים שאין לכם אנרגיה לזה – זה בסדר לאכול משהו.
לי, למשל, קורה לפעמים, שאני אוכל קוביית שוקולד (מריר 70% אגב), ועולה על הגג להתאמן.
רק אם אכן בוחרים לעשות זאת – לאכול, חשוב לזכור את העקרון הבא:
כשאוכלים כדי לקבל אנרגיה ולהתרענן,
כדאי לאכול את המינימום שנותן לכם את התוצאה הרצויה.
אם תמשיכו לאכול, סביר שתרגישו את ההשפעה ההפוכה –
תוך זמן קצר תהיו עייפים ומנומנמים.
לא חבל?
מערכת העיכול שלנו צורכת הרבה אנרגיה, וכך אנחנו מפסידים פעמיים:
בטווח הקצר – אנחנו חווים עייפות ולרוב גם אי נוחות או כאב בטן.
בטווח הארוך – קלוריות ושומן מיותרים נכנסים לגוף.
בדוגמה שלי שנתתי למעלה, אם הייתי ממשיך ואוכל שתי שורות של שוקולד,
סביר מאוד שגם הייתי מוותר על הפעילות הגופנית.
אם במהלך נסיעה בלילה אוכלים יותר מדי, מרגישים שוב עייפים וכך נכנסים למעגל של אכילה ועייפות.
האתגר שלנו הוא שאם אנו בוחרים לאכול – לאכול במידה.
איך להימנע מאכילה בגלל עייפות
- אם מתעוררת בכם תשוקה למאכלים “לא-בריאים” או “משמינים”, שאלו את עצמכם אם זה בגלל עייפות.
- בדקו אם אתם יכולים לנוח לכמה רגעים וכך להשיב את כוחותיכם. אם לא…
- אם אתם בוחרים לאכול כדי להרגיש חיוניים יותר, זיכרו לאכול את המינימום שאתם צריכים ולא את המקסימום שאתם יכולים.
לדוגמה, אם אכילת קוביית שוקולד אחת גורמת לכם להרגיש
נמרצים ורעננים, נסו להימנע מהפיתוי להמשיך לאכול את השניה.
עצרו כאן – קחו את האנרגיה שאתם מרגישים חזרה אל החיים והאתגרים בהם, ועשו שם את מה שצריך.
סיפור קטן לסיום
כשהייתי ילד, אבי האהוב ז”ל לימד אותי איך להבעיר מדורה בגפרור אחד, וגם אני יודע לעשות זאת ללא קושי.
אין ספק שהרבה יותר קל להדליק מדורה עם נפט, אבל אם שופכים יותר מדי נפט על המדורה,
העצים נשרפים מהר מדי, בהתחלה חם מדי, ואחר כך קר.
לכן, עדיף להשתמש במעט נפט – רק להתחלה.
באותו אופן, אם בוחרים לאכול כדי להתמודד עם עייפות (ואני מזכיר שיש עוד אופציות להתמודד עמה),
עדיף לאכול רק קצת מאותם מאכלים טעימים אך “לא-בריאים” –
כך הם בעצם הופכים להיות בריאים.
ברוב הפעמים, הבעיה אינה במאכל אלא בכמות שאוכלים ממנו.
לבריאות ובהנאה,
רואי
אהבת את המאמר?
אשמח ל LIKE שלך ולשיתוף עם חברים שלדעתך יתחברו אליו גם הם:
שאלה: מה הפחתת אכילת קינוחים תעשה לך, לדעתך?
מוזמנים לכתוב בתגובות למטה.
מחוייב להצלחה שלך,
רואי
