לחיות את חיי הכי טוב שביכולתי – עכשיו ובעתיד
{ גיליון 2 }
“סליחה היא הצורה הגבוהה ביותר של אהבה.
צריך להיות אדם חזק כדי לבקש סליחה,
ואדם חזק עוד יותר כדי לסלוח.”
(מקור: לא ידוע)
יום כיפור לפנינו, וזה בדרך כלל הזמן בשנה שבו מבקשים סליחה.
לי תמיד חשוב, שאם אני מבקש סליחה ממישהו, זה יהיה מכל הלב, שאני באמת אתכוון לזה.
וזה לא קל, כי זה גם נוגע בכאב פנימי שלי – שלא נהגתי כמו שצריך. ואני הרי מנסה להיות במיטבי, והנה – זה אומר שלא הצלחתי, וגם שפגעתי באחר. וזה לא נעים.
ואז אני צריך לסלוח לעצמי על כך, כי הרי אין שום דבר מפותח או נאור או רוחני בלהרגיש רע כלפי עצמך. זה לא מקדם אותך לשום מקום.
איך עושים את זה?
על כך אכתוב בהמשך המגזין, בחלק של המחשבות, הרגשות והתודעה הגבוהה.
כשלמדתי על צום בלימודי הנטורופתיה שלי, לפני 23 שנה, הסבירו לנו על היתרונות הבריאותיים שלו. לדוגמה, במהלך צום, איברי מערכת העיכול שלנו מקבלים הזדמנות לנוח מעבודתם, ואז מתאפשר להם להתנקות ולרפא את עצמם, וכך התפקוד שלהם משתפר, וזה גם רפואה מונעת לבעיות בריאות שעלולות לקרות בהמשך, כמו סרטן ועוד.
ההסבר בזמנו היה תיאורטי – מתוך החשיבה הנטורופתית, שבה העיקרון המרכזי הינו שהגוף מרפא את עצמו, אם אנחנו נותנים לו את התנאים הנכונים עבורו.
זה נשמע הגיוני מאוד, וזו גם היתה ההרגשה שלי, אחרי שהתנסיתי בצום (הכוונה לצום רפואי – עם שתייה של מים). אבל כשהתחלתי ללמד לפני 4 שנים, כולל קורס על צומות ותוכניות ניקוי, בדקתי אם גם המדע התקדם בעניין, ומה הוא אומר על זה…
וגיליתי שכן!
המדע ממש התקדם בהבנת התהליכים שקורים בגוף בצום, ואחד מהם, עליו אני רוצה לספר כאן, נקרא “אוטופאג’יה”.
בשנת 2016, מדען יפני בשם יושינורי אוסומי, קיבל פרס נובל על חשיפת מנגנוני האוטופאג’יה (למרות שהמונח נטבע כבר בשנת 1963).
אוטופאג’יה היא המנגנון הטבעי, שבעזרתו תאי הגוף שלנו מפרקים את החלקים הפגומים והלא-מתפקדים שבתוכם, וממחזרים אותם לחומרים שהם יכולים להשתמש בהם שוב לשם בניה עצמית מחודשת ובריאה. בכך התא מרפא את עצמו ומגן על עצמו מפני מחלות שונות כגון סרטן, ומחזיר את עצמו לתפקוד תקין ויעיל.
צום של יותר מ-15 שעות, הוא המצב הגופני שהוכח שמגביר את האוטופאג’יה בצורה הרבה ביותר – הרבה יותר מכל דבר אחר. המחסור ברכיבי תזונה שהגוף חווה במהלך צום, גורם לו לפנות אל חלקי התא ואברוניו הפגומים, ולפרק אותם – מנגנון נהדר להישרדות!
אגב, גם צמחים כמו ג’ינג’ר, אספרגוס, פטריית ריישי ועוד מאכלים, מגבירים תהליכי אוטופאג’יה, אבל ברמה פחותה בהרבה מצום.
לסיכום
צום (שכולל שתיית מים) יכול להיות בריא מאוד לגוף, ותהליך האוטופאג’יה עליו הסברתי, הינו רק אחד מני תהליכים רבים כאלה. זה: אחד הדברים שכדאי לזכור ולהגיד לעצמכם אם אתם צמים: “אני עוזר.ת עכשיו לגוף שלי לרפא את עצמו!”
כך הצום יהיה קל ומשמעותי יותר.
לא קל לכם לצום?
ההדרכה הזו ממש תעזור לכם.
באופן אישי אני עושה צום רפואי (שכולל שתיית מים) בערף פעם בחודש, למשך 40+ שעות. כן, לא השתגעתי 🙂 לעשות צום בצורה נכונה זה מאוד בריא, ומורגשת בזה אנרגיה מדהימה.
ארחיב עוד על צום רפואי בהזדמנות אחרת, אבל ההדרכה הזו מתמקדת בצום של יום כיפור. הצפייה בה תסייע לכם:
“לי תמיד חשוב, שאם אני מבקש סליחה ממישהו, זה יהיה מכל הלב, שאני באמת אתכוון לזה. וזה לא קל, כי זה גם נוגע בכאב פנימי שלי – שלא נהגתי כמו שצריך. ואני הרי מנסה להיות במיטבי, והנה – זה אומר שלא הצלחתי, וגם שפגעתי באחר. וזה לא נעים.
ואז אני צריך לסלוח לעצמי על כך, כי הרי אין שום דבר מפותח או נאור או רוחני בלהרגיש רע כלפי עצמך. זה לא מקדם אותך לשום מקום.”
אז איך עושים את זה? הנה 3 דרכים לכך:
כן, אנחנו לא מושלמים. כביכול זה ברור, אבל זה כל כך אנושי לרצות להיות ככה! זה גם קשור לכוונה שלנו להיות במיטבי, לא? לשאיפה שלנו להיות הכי טובים שאפשר.
אבל יחד עם השאיפה הזו – להיות הכי טובים שאפשר, אנחנו צריכים גם לזכור שאנחנו לא מושלמים, וזה בסדר ואנושי, ולפעמים אנחנו טועים. לפעמים אנחנו עושים או אומרים את הדבר הלא-נכון, ולפעמים גם פוגעים באחרים – בלי כוונה או מתוך אי-הבנה של עצמנו.
לזכור ולקבל את זה שאנחנו לא מושלמים, הינו חלק חשוב בעבודה הפנימית שלנו על עצמנו, כי זה חלק מהמשמעות של ענווה.
אוקי, אז בזה שאני מבקש סליחה, אני מכיר בכך שהאחר או האחרת נפגעו. לפעמים זה קורה למרות ש”הייתי בסדר” – לפעמים זה קשור לגמרי אליהם ולפגיעות שהיתה בהם. אבל לפעמים זה בגלל שבאמת משהו שעשיתי היה “לא-בסדר” – לא הייתי במיטבי.
ואז, חשוב ביותר לא להרגיש בושה ואשמה על זה, כי 2 הרגשות האלה רק מקטינים אותנו ואת הדימוי העצמי שלנו. הם מכניסים אותנו למקום של ילדים קטנים ונזופים, כשהם “העונש”. זה לא מצב נפשי שמאפשר התפתחות! חלק משמעותי בדרך שאותה אני מעביר, היא לסרב להרגיש אשמה ובושה – כי הם גורמים לנו להרגיש רע מצד אחד, ולא מקדמים אותנו להיות במיטבנו מצד שני.
אז איך בכל זאת נהיה במיטבנו?
בזכות זה שבכך שאנחנו לא נותנים לעצמנו להיכנס למצב הנפשי-רגשי של אשמה ובושה, מתאפשר לנו לשאול את השאלות: למה נהגתי כפי שנהגתי, ואיך היה נכון לי יותר לנהוג, או לעשות או לדבר?
האתגר שלנו הוא לסרב לנטייה האנושית (עוד מסיפור אכילת התפוח בגן העדן) להרגיש אשמה ובושה על אי-היותנו מושלמים, ובמקום זה להביא את עצמנו למצב פנימי שקט, רגוע ומאוזן, ומתוכו להתבונן במה שקרה, וללמוד איך להיטיב את דרכנו להבא.
כך גם אפשר לבקש סליחה אמיתית ממישהו אחר בצורה נכונה – לא מתוך הכאה על חטא, אלא מתוך מציאת תשובה בתוכנו.
אני אוהב את 3 ילדיי אהבת נפש. הרבה פעמים הם עושים דברים שאפשר לקרוא להם “לא-בסדר”, ולפעמים הם אכן כאלה. אבל אני סולח להם מתוך אהבה.
אז מעבר למה שנכתב למעלה, גם לעצמנו חשוב לסלוח מתוך אהבה, ולזכור שלמרות שאולי אנחנו כבר מבוגרים, בתוכנו תמיד נמצאים גם ילד או ילדה פנימיים, שגם להם מגיע לקבל סליחה פשוט מתוך אהבה, כי לפעמים אנחנו לא מבינים, וטועים ושוגים, ולמרות זאת מגיע לנו לקבל תמיכה וקבלה והערכה ואהבה ללא תנאי – מעצמנו.
כדי לבקש סליחה “כמו שצריך” מאחרים, כדאי שזה יהיה אמיתי וכנה ואוטנטי – שזה לא יהיה סתם דיבורים. לשם כך עלינו גם לפנות פנימה, ולעשות שם את העבודה הפנימית שלנו, כחלק מההתפתחות האישית שלנו והשלמות העצמית שלנו.
למה יום כיפור מגיע אחרי ראש השנה?
כביכול זה היה הגיוני יותר, ברוח יום כיפור לסיים קודם כל עם השנה שחלפה, לבקש סליחה ממי שצריך, ואז להמשיך הלאה לחגיגות ראש השנה ולהתכווננות לשנה החדשה. אז למה זה לא כך?
אחד ההסברים הינו שמה שקורה ביום כיפור דורש דרגת רוחניות ומודעות גבוהות יותר מאשר בראש השנה, ולכן בא אחריו.
אז גם אם הצבנו לעצמנו בהתלהבות מטרות לשנה החדשה, יש לנו עכשיו הזדמנות להתכנס ולהסתכל אחורה, על השנה שהייתה, ולשאול את עצמנו מספר שאלות, לדוגמה:
1. מה קרה בשנה שחלפה?
2. עד כמה אני מרוצה ממנה?
3. אילו אתגרים השנה הזו העלתה בפני, ואיך עמדתי בהם?
4. מה היו ההצלחות שלי?
5. במה פחות הצלחתי?
6. מה היה חסר לי בשנה שחלפה כדי להצליח יותר?
7. אילו תובנות ביכולתי להפיק מהשנה שחלפה?
אני מאוד ממליץ לשבת ולענות על השאלות האלו, במקום שאינו המשרד או הבית שלכם. לצאת החוצה – לים, לפארק, לבית קפה או סתם ספסל בחוץ. העיקר שיהיה מקום אחר, שאינו מקום שבו אתם עושים את המשימות והמטלות הרגילות שאתם עושים בשוטף.
אני מזמין אותך לכתוב לי, לשאול ולהתעניין, ואחזור אליך בהקדם האפשרי.
לשם כך יש ללחוץ על הכפתור למטה
© 2024 כל הזכויות שמורות לרואי הניג
יופי – כמעט שם!
להורדת הדפים למילוי “תסריט אני בהצלחתי”, יש למלא פרטייך למטה:
