פרפקציוניזם – המלכודת של איזון אכילה רגשית והצלחה בכלל

פרפקציוניזם – המלכודת

“זה הפרפקציוניזם שלי”, היא אמרה.
הייתי בשיחה עם א’, שבאה אלי לליווי אישי כדי שאעזור לה לאכול בריא יותר ולרדת 10 קילו.

“בשביל שתצליחי לשנות את האכילה שלך ולרדת במשקל לתמיד,
זה קריטי שתשני את הנטייה שלך לפרפקציוניזם” אמרתי לה.
“פרפקציוניזם זו מלכודת, שלא תאפשר לך לעשות את השינוי שאת רוצה”.

ואכן, מניסיון של 13 שנים בליווי של מאות אנשים לעשיית שינוי מהותי אמיתי וטוב באכילה שלהם,
בדרך לבריאות משופרת והורדה במשקל, אני יכול לומר – כל מי שהצליחו לעשות זאת,
הפחיתו מאוד את הנטייה שלהם לפרפקציוניזם.

האם גם את או אתה פרפקציוניסטים?

מה זה פרפקציוניזם

בוויקיפדיה, פרפקציוניזם מוגדר כ”צורך להיות מושלם או להיראות ככזה”.
כיוון שבפוסט הזה המטרה שלנו אינה להתעמק בהגדרות,
אלא להבין משהו שעוזר לעשות שינוי לטובה בחיים שלנו,
ובפרט באכילה, בבריאות ובגזרה שלנו, אני רוצה להוסיף את הדבר הבא:

חלק מהפרפקציוניזם הוא לראות את הדברים על פי שחור או לבן, כלומר:
או שאני מדהימ/ה, או שאני “על הפנים”;
או שאני נראית מצויין, או שאני נראית רע;
או שאני לא אוכל/ת אכילה רגשית, או שזה קורה לי כל הזמן;
או שאני אוכלת מדוייק לפי התפריט והדיאטה, או שאני אוכלת את כל טבלת השוקולד.

פרפקציוניזם מקשה על עשיית שינוי אמיתי

אז הנה הבעיה:

א’ אמרה לי שכרגע, לפני שהתחלנו להתקדם ביחד,
יש לה בולמוסי אכילה (אכילה מוגזמת) כל יום, כלומר כ-30 פעמים בחודש.

“עכשיו”, אמרתי לה, “תתארי לעצמך שאני אלמד אותך דרך,
שבעזרתה תצליחי להוריד את מספר הבולמוסים
(אני לא אוהב לקרוא לזה כך, אבל בינתיים השתמשתי בשפה של א’) ל-25 בחודש – זו התקדמות?”
“כן”, היא השיבה.
“ואז אלמד אותך דרך נוספת, שתוריד את מספר הבולמוסים ל-20, גם זו התקדמות?”
“ברור”, היא אמרה, וראיתי שהיא מתחילה להבין לאן אני חותר.

המשכתי. “וזה מה שסביר שנראה – ומשם ירידה ל 10 בולמוסים בחודש, ו-7 בחודש,
ובסוף או שהם יעלמו לגמרי, או שיהיה מספר קטן בחודש – אולי 3. זו התקדמות?”
“התקדמות משמעותית”, אמרה א’, וראיתי שהיא קצת מתרגשת.
“כמה פחות קלוריות תכניסי לגוף שלך אם זה יקרה?”, שאלתי. “המון” היא ענתה.

“יפה”, אמרתי. “ועכשיו, מה לדעתך מה יקרה לפרפקציוניסטית,
שבשלב ראשון יהיו לה 25 בולמוסים בחודש?”
“היא תישבר ותפסיק את מה שהיא עושה”, השלימה א’.

“הנה עוד משהו חשוב לגבי זה”, הוספתי,
מה לדעתך יקרה לפרפקציוניסטית שמוצאת דרך לרדת בכל חודש 2 קילו,
ולאחר חצי שנה ירדה 12 קילו, ואז יש לה חודש קשה מכל מיני סיבות,
והיא עולה שני קילו במשקל. מה היא תעשה?”
“גם אז היא תישבר ותפסיק”, א’ ענתה,
“בסדר, אני מבינה את מה שאתה אומר, אבל זה מה אני אעשה –  פרפקציוניזם זה האופי שלי”.

חיכיתי רגע לפני שעניתי. “אם את מתייחסת לזה כ’אופי’ שלך,
שאיתו נולדת ושאת לא יכולה לשנות, באמת שאין מה לעשות.
יהיה עליך להשלים עם עשרות שנים של אלפי בולמוסים ומשקל עודף.

אבל אם נתייחס לפרפקציוניזם שלך כנטייה בלבד,
זה אומר שאפשר לשנות אותה, או לפחות לא להתנהל ולנהוג על פיה.
איזה משתי האפשרויות עדיפה לך?”, שאלתי.

“ברור שאת השנייה – שאני יכולה לעשות את זה. אבל אני לא יודעת איך”, היא נאנחה.
חייכתי. “אבל תרצי לדעת איך?” שאלתי.
“ברור!”, היא שוב אמרה.
“אז בואי נתחיל”, אמרתי.

———–

פרפקציוניזם – סיכום

מטרת החלק בשיחה על פרפקציוניזם שהבאתי למעלה,
היתה להראות את המלכודת שיש בו,
שהופכת את ההתקדמות (בכל דבר, לא רק באכילה) לקשה מאוד.

אם יש משהו שאנחנו לא יודעים לעשות או לא טובים בו עדיין,
הדרך להתקדמות והשתפרות אינה מ”שחור” ישירות ל”לבן”, או מ-0 ל-10.
היא עוברת דרך שיפור והתקדמות בשלבים מ-1 עד 9.

אני תמיד אומר לאנשים שאני נלווה ולחברי מעגל להיות במיטבי,
שאף אחד לא יכול להיות בדרגה 0, ואף אחד לא יכול להיות בדרגה 10.

תמיד עלינו לחשוב על שיפור והתקדמות בהדרגה –
אם היום ננהג בצורה מוצלחת יותר מאתמול, זה מצוין – זו הצלחה.
וכך נגיע למה שאנחנו רוצים.

לשם כך, עלינו לוותר ולשחרר את המושלם עכשיו,
כי גם אם נצליח בו לזמן מה, כשזה לא יקרה, נישבר ונפסיק,
ואז זה באמת יהיה כישלון.

עדיף לנו לקבל את אי המושלמות שלנו, ופשוט לנסות להיות במיטבנו,
להתנהל במיטבנו ולאכול במיטבנו, מתי שאנחנו יכולים.

וכך נרגיש במיטבנו וניראה במיטבנו.

פוסטים רלבנטיים

דחיינות – איך להימנע ממנה כדי להתחיל לאכול נכון כבר עכשיו

זו לא הדיאטה – זה התהליך (ראיון עם סיגל פרישמן)

פודקאסט 01: איך לצאת לדרך, גם אם לא לגמרי מוכנים

התחברתם למה שכתוב בפוסט?

שתפו אותו עם קרובים וחברים באמצעות כפתורי השיתוף בצד,
תודה 🙂