מגזין להיות במיטבי

מישל היתה אשה בת 56, אשר עלתה לארץ מהולנד לפני כחמש-עשרה שנים. אני הייתי המטפל בתזונה-טבעית השני שהיא באה אליו בחודשיים האחרונים. אל הראשון הלכה כיוון שרצתה לאכול בריא יותר על מנת לטפל בבעיות פיזיולוגיות שונות שהיו לה. בפגישתם הראשונה, הנחה אותה המטפל לשנות כמעט כליל את הרגלי אכילתה, והיא עשתה כדבריו, אך לא הרגישה כל שיפור במצבה – אם כבר, בעיות מסוימות הוחרפו.

“חוץ מזה”, סיפרה מישל, “אני מרגישה חסרת שקט במשך רוב היום, ואני חושבת שאני גם אוכלת יותר מדי”. שאלתי אותה מהו השינוי התזונתי שעשתה אשר הכי מטריד אותה. מבלי לחשוב הרבה היא אמרה: “ארוחת בוקר. כל חיי כמבוגרת אכלתי שתי פרוסות לחם עם מעט חמאה, ומספר ירקות בצד. אבל הוא [המטפל הראשון] אמר לי שחמאה זה לא בריא בשבילי, ושעלי להחליף אותה בגבינה רזה, טחינה או אבוקדו. אני לא אוהבת טחינה ואבוקדו, אז אני אוכלת עם גבינה. זה לא ממש טעים לי ובכל זאת אני אוכלת עם זה את הלחם – לפעמים 3 פרוסות. אחר כך אני לרוב מרגישה לא נעים בבטן, אז אני אוכלת עוד פרוסה עם דבש. גם אז זה לא מרגיש ממש טוב”.

הסברתי למישל, שהשומן הרווי שבחמאה אכן אינו בריא לגוף כאשר אוכלים ממנו יותר מדי, אך אם אוכלים ממנו ומהחמאה במידה, אין הוא מזיק. בנוסף לכך, נראה היה שמעט החמאה שאכלה, אפשרה לה לאכול ארוחת בוקר מאוזנת, בסך הכל. ללא החמאה, הפכה ארוחת הבוקר שלה לבריאה ומאוזנת פחות. איני ממליץ בדרך כלל על אכילת חמאה, אולם עבור אנשים שונים, בהקשרים שונים ובמידה –  איני חושב שהיא לא-בריאה.

תורות התזונה מנסות, בדרך כלל, להגדיר מאכלים כבריאים או כלא-בריאים. מבחינה מעשית בלתי אפשרי להימנע מכך, משום שהמלצות ברורות ומפורטות לגבי מה כדאי או לא כדאי לאכול, הינן חיוניות כדי לקבל מושג כלשהו לגבי תזונה בריאה. לדוגמה, נקניק עשוי בדרך כלל מבשר לא איכותי (שיירים מתעשיית הבשר), ומכיל רמה גבוהה של שומן רווי, כולסטרול, וכמויות גדולות של חומרי שימור ושאר תוספים מלאכותיים. על פי מחקרים, ידוע שמרכיבים אלה מזיקים לגוף, לכן ניתן להסיק שאכילת נקניק מזיקה לבריאות. עם זאת, קביעות והגדרות המבוססות על ערכים תזונתיים בלבד, הינן מוגבלות וחלקיות.

השפעת מזון על הבריאות מורכבת מהיבטים פיזיולוגיים, מנטאליים וסנטימנטליים. הגוף, הרגשות, המחשבות ומצב הרוח משתנים ללא הרף, ולכן השפעת המאכל משתנה גם היא. השפעת אוכל מסוים על הבריאות תלויה בנסיבות אישיות וסביבתיות. אותו “נקניק מזיק לבריאות”, יציל את חייו של אדם שגווע ברעב. אדם אחר אוכל את הנקניק הזה מילדות ואוהב את טעמו; ברגע של סערה רגשית על סף התקף לב, הוא עשוי להרגיש צורך לאכול את הנקניק, ולהירגע כתוצאה מכך. למרות שאין זה פתרון לטווח ארוך, וכדאי יהיה לאותו אדם לנקוט בצעדים שונים לטובת ליבו (לאכול בריא, לעשות פעילות גופנית, להפחית מתחים בחיים וכדומה), במצב כזה מונעת אכילת הנקניק משבר בריאותי חמור. אותו נקניק, המכיל חומרים מזיקים לבריאות מבחינה אובייקטיבית, עשוי בנסיבות מסוימות ובכמות מסוימת לתמוך בבריאות הכללית של האדם האוכל אותו.

כיוון שהשפעת המזון על הבריאות אינה נובעת רק מערכי התזונה של המזון, אלא תלוית הֶקשֵר למצבו של האדם, כדאי להחליף את השאלה – “האם מאכל מסוים בריא או לא-בריא?” בשאלה – “האם פעולת האכילה של מאכל מסוים ברגע נתון, מקדמת אותי לבריאות או מרחיקה אותי ממנה?”

התשובה לשאלה זו תהיה בהתאם להשפעתה הכוללת וההקשר של פעולת האכילה, ועל כך יורחב בהמשך. אין צורך לבחון זאת לגבי כל אכילה או תשוקה שמתעוררת, אלא רק כאשר נראה שיתכן שהאכילה תהיה לא-בריאה, ויש רצון לעשות משהו לגבי זה. לשם כך, תחילה יש להבין באופן כללי כיצד לזהות אכילה שאינה בריאה לגוף, ואם נראה שאכילה מסוימת הינה אכן כזו, הדבר מצביע על האפשרות שהיא נובעת, כנראה, מגורמים נפשיים. זה יהווה סימן שכדאי לנסות לחקור מה  גרם לה, להבין את השפעתה הכוללת, וכך להחליט אם לאכול או להימנע מכך.